Vayedaber

רִבִּי לָֽעְזָר בַּר יוֹסֵי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר. גֵּט אֶחָד פָּסוּל בִּשְׁתֵּי נָשִׁים. וְדִכְוָותָהּ וְהֵן שְׁנֵי גִיטִּין פְּסוּלִין בִּשְׁתֵּי נָשִׁים. אָמַר לֵיהּ. בָּעוּ. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן שְׁנֵי גִיטִּין שֶׁשִּׁילְחוּ שְׁנַיִם וְנִתְעָֽרְבוּ נוֹתֵן שְׁנֵיהֶן לָזוֹ וּשְׁנֵיהֶן לָזוֹ. תַּמָּן זֶה כָרוּת לִשְׁמָהּ וְזֶה כָרוּת לִשְׁמָהּ. תַּעֲרוֹבֶת הִיא שֶׁגָּֽרְמָה. בְּרַם הָכָא לֹא זוֹ כָרוּת לִשְׁמָהּ וְלֹא זוֹ כָרוּת לִשְׁמָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

הדא דתימר. זאת אומרת ממתני' דקתני כתוב לאיזה שארצה אגרש דפסול משום דגט אחד פסול בשתי נשים ששמותיהן שוות ואי אפשר לגרש לשום אחת מהן בזה הגט ובעי אם דכוותה והן שני גיטין שכתב גט לכל אחת ואינו ידוע איזו גט של זו ואיזו של זו אם נמי פסולין בשתי נשים ששמותיהן שוות:

אמר ליה וכיני גרסי'. כן הדבר דפסולין דמאי שנא וכן הוא בהמגרש:

א''ל והתנינן. בהמגרש שני גיטין ששילחו שנים ששמותיהן שוין ונתערבו כשירין ונותנין שניהן לזו ולזו:

תמן. שאני התם דמתחילה ניכרין וידועין היו זה הגט כרות לשמה וזה כרות לשמה אלא שלבסוף נתערבו ותערובת היא שגרמה לספיקא ונותן שניהן לזו ולזו וממ''נ מגורשת:

ברם הכא. שמתחילה בספק הוא ולא זו כרות לשמה ולא זו הילכך פסול:

רַב אָמַר. כּוּלְּהֵם אֵינָן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא פָּסוּל. אִיסִּי אָמַר. כּוּלָּן פְּסוּלִין חוּץ מִן הָרִאשׁוֹן שֶׁאֵינוֹ פָסוּל. רִבִּי בָּא בַּר חִינְנָא אָמַר. כּוּלָּן פְּסוּלִין. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה. כּוּלָּן פְּסוּלִין. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָה. כּוּלָּן אֵינָן פְּסוּלִין. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָֽמְרָה. כּוּלָּן אֵינָן פְּסוּלִין. רִבִּי אֶלְעָזָר שָׁאַל. כְּתַב קִידּוּשִּׁין שֶׁכְּתָבוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ מָהוּ שֶׁיִּתְפְּסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. מִן מַה דִּצְרִיכִין לָהּ בְּגִיטִּין שֶׁאֵינָן פְּסוּלִין לְפוּם כֵּן שָׁאַל לָהּ בְּקִידּוּשִׁין. 15a אִין תֵּימַר. צְרִיכִין לָהּ בְּגִיטִּין. לֹא יִשְׁאַלֶינָּהּ בְּקִידּוּשִׁין. מָה אִם גִּיטִּין עַל יְדֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁמָהּ וְכָתַב שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לֹא נָֽגְעוּ בָהּ גֵּירוּשִׁין. קִידּוּשִׁין שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁמָהּ וְכָתַב שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּתְפְּסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין. וּתְהֵא פְשִׁיטָה לֵיהּ הָא. כֵּן הוּא פְשִׁיטָא לֵיהּ. הוֹאִיל וְלֹא לָֽמְדוּ כְּתַב קִידּוּשִׁין אֶלָּא מִגֵּירוּשִׁין. מַה בְּגֵירוּשִׁין אֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת אף בְּקִידּוּשִׁין אֵינָהּ מְקוּדֶשֶׁת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כן הוא פשיטא ליה. וקאמר הש''ס דבתר דבעי הדר פשטה והכי פשיטא ליה דלא תפסי בה קידושין דבקידושין בעי נמי לשמה:

הואיל ולא למדו. דאשה מתקדשת בשטר אלא מגירושין דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הויה בשטר ומה בגירושין אינה מגורשת שלא לשמה אף בקידושין אינה מקודשת:

כולהם אינן פסולין. כל הגיטין השנוים במשנתינו לפסול כולן אינם פוסלין מן הכהונה ואם בעלה כהן לא נפסלה משום גרושה:

חוץ מן האחרון שהוא פסול. ופוסל לכהונה דלחומרא אמרינן יש ברירה:

איסי אמר כולן פסולין. לכהונה דבכולן יש משום ריח הגט חוץ מן הראשון שלא נכתב לשם גירושין כלל:

כולן פסולין. לכהונה דקסבר אפילו הראשון יש בו ריח גט:

ה''ג מילתיה דר''ל אמר כולן אינן פוסלין כו'. ממילתיה דר''ל שמענו דס''ל לקמן גבי הכותב טופסי גיטין אם כתב לתורף עם הטופס פסול אלמא בעי כתיבה לשמה והכא במתני' כולן לא הוו גט כלל ואינן פוסלין בכהונה:

מילתיה דר' אלעזר. דלקמן שמעינן מינה דס''ל כולן אינן פוסלין לכהונה כדמפרש ואזיל:

כתב קידושין. שטר קידושין שכתבו שלא לשם אשה זו מהו שיתפסו בה קידושין מי אמרינן דבעינן לשמה כמו בגיטין או לא:

ה''ג מן מה דלא צריכין לה בגיטין שאינן פסולין. כלומר דהש''ס מסיק לה למילתא דע''כ ר''א סבר דאינן פוסלין לכהונה אם כתב בגיטין שלא לשמה דמדחזינן דלא מספקא ליה כלל בגיטין ולפיכך לא שאל ר''א אלא בקידושין:

אין תימר צריכין לה בגיטין. כלו' דאי לא תימא הכי אלא בגיטין גופה מספקא ליה אם הוי גט לענין לפוסלה לכהונה קשיא לא ישאול ר''ח בקידושין דודאי תפסו בה דק''ו הוא מגיטין:

מה אם גיטין. דצריך לשמה דכתיב וכתב לה לשמה. וכתב שלא לשמה לא נגעו בה גירושין. בתמיה כלומר מי לא נגעו בה גירושין לדידך דמספקא ליה גם בגיטין אם פוסלה מן הכהונה אם כתב שלא לשמה משום דלחומרא איכא למימר דהוי גט:

קידושין. דאין לנו דרש מפורש דצריך לכתחילה לשמה אם כתב שלא לשמה אינו דין דנלך להחמיר ויתפסו בה קידושין אלא ע''כ דפשיטא ליה לר''א דבגיטין לא הוי גט כלל שלא לשמה ולפיכך שאל בקידושין:

ותהא פשיטא ליה הא. א''כ ותיפשוט לר''א דתפסי בה קידושין הואיל דאין צריך לשמה בקידושין:

מילתיה דר' יוחנן אמר כולן פוסלין. דס''ל לקמן אפי' כתב תורף בטופס שהיה לו כבר ונזדמן לו שם האיש ושם האשה כשר וכר''מ דלא בעי כתיבה לשמה וה''נ כולן פוסלין לכהונה:

מִכֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ יֵעָשֶׂה כְּמוֹ שֶׁהָיָה כָרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְּשֵׁם דְּרִבִּי ביבון. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתַנֵּי. אָמַר לְאוּמָן עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי זוֹגִין. אֶחָד לַקַּרְקַע וְאֶחָד לִבְהֵמָה. עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי מַחֲלָצוֹת. אַחַת לִישִׁיבָה וְאַחַת לְאוֹהָלִים. עֲשֵׂה לוֹ שְׁנֵי סַדִינִין. אֶחָד לִשְׁכִיבָה וְאֶחָד לְעוֹרוֹת. עַד שֶׁיְּפָֽרְישֵׁם בְּטָהֳרָה. רִבִּי שִׁמעוֹן מְטָהֵר עַד שֶׁיְּפָֽרְישֵׁם בְּטוּמְאָה. כְּמָה דְּהוּא אָמַר תַּמָּן. עַד שֶׁיְּהֵא כְּלִי מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. כָּךְ הוּא אָמַר. עַד שֶׁיְּהֵא כְרוּת לִשְׁמָהּ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

אמר לאומן עשה לי שני זוגין א' לקרקע. והיינו לדלת כדתני התם זוג של דלת טהור מפני שמחובר לקרקע ושל בהמה טמא ואם א' לאומן לעשותן ולא פירש איזה של דלת ואיזה של בהמה:

מכיון. ופריך אמאי לא נימא מכיון שנתן לה תיגלי מילתא למפרע שזה הגט היה לשמה משעה ראשונה:

ומשני ר' יוסי דר''ש היא דלית ליה ברירה:

דתני. בתוספתא דכלים ובספרי הדפוס הועתק בטעות והגהתי כמו שהוא שם:

אחת לשכיבה ואחת לאהלים. דשל שכיבה מטמא משום משכב ומושב ושל אהלים טהור דמחצלות אינן ראוין לאהלים:

שני סדינין אחד לאהלים. ושל אהלים טמא:

וא' לצורות. דטהור הוא כדתנן פכ''ד דכלים:

הרי אלו טמאין. כולן שאינו ידוע איזה טהור ואיזה טמא:

עד שיפרישם בטהרה. כלומר שיפרש איזה זוג לדלת והוא טהור וכן כלן:

ר''ש מטהר. ששניהן בחזקת טהרה עד שעה שיפרש איזה הכלי הוא טמא וכמה דאמר ר''ש תמן דאזלינן אפי' לקולא ולא אמרינן לטמא טהרות שנעשו ע''ג למפרע משפי' כלי זה לדבר המקבל טומאה אלא עד שיהא כלי טמא משעה ראשונה וכן נמי הכא כך הוא אומר עד שיהא כרות לשמה משעה ראשונה:

ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע:

משנה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מִלְוָה צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַמַּלְוֶה וּמְקוֹם הַלּוֹוֶה וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַזְּמַן. שְׁטָרֵי מֶקַח וּמֶמְכָּר צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הַלּוֹקֵחַ וּמְקוֹם הַמּוֹכֵר וּמְקוֹם הַמָּעוֹת וּמְקוֹם הַשָּׂדֶה וּמְקוֹם הַזְּמַן מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל בְּכוּלָּן. רִבִּי אֶלְעָזָר מַכְשִׁיר בְּכוּלָּן חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים שֶׁנֶּאֱמַר וְכָתַב לָהּ לִשְׁמָהּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' הכותב טופסי גיטין. סופר שרוצה שיהיו מזומנים אצלו שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים:

צריך שיניח. אם רואה תגר ביניהם לא יאמר הריני כותב כל הגט אלא מניח מקום האיש כו' ובבבלי קאמר דאף מקום הרי את מותרת לכל אדם צריך שיניח שזהו נמי תורפו של גט:

שטרי מלוה. אם שמע שהיה רודף אחר חבירו להלותו מנה או ליקח ממנו שדה צריך שיניח כו' אע''ג דליכא למיחש למידי גזירה שטרות אטו גיטין:

מפני התקנה. מפני תקנת סופר שיהיו מזומנים לו התירו לכתוב טופסי גיטין ושטרות ובלבד שיניח התורף לכתבו לשמה:

ר' יהודה פוסל בכולן. דגזר טופס אטו תורף ושאר שטרות אטו גיטין:

חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה לשמה. וגזרינן טופס אטו תורף אבל שאר שטרות אטו גיטין לא גזיר והלכה כת''ק:

רִבִּי חֲנַנְיָה בְּשֵׁם רִבִּי ביבון בַּר חִייָה. 15b אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנֵּי כֵן. כָּל הַּתְּנָאִים פּוֹסְלִין בַּגֵּט. דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֶת שֶׁהוּא פוֹסֵל בַּפֵּה פּוֹסֵל בִּכְתָב. וְאֶת שֶׁאֵינוֹ פוֹסֵל בַּפֵּה אֵינוֹ פוֹסֵל בִּכְתָב. הֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם חוּץ מִפְּלוֹנִי. הוֹאִיל וְהוּא פוֹסֵל בַּפֶּה פּוֹסֵל בִּכְתָב. הֲרֵי זֶה גִיטֵּיךְ עַל מְנָת שֶׁתִּתְּנִי לִי מָאתַיִם זוּז. הוֹאִיל וְאֵינוֹ פוֹסֵל בַּפֵּה אֵינוֹ פוֹסֵל בִּכְתָב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁבִּיטֵּל תְּנָאוֹ. אֲבָל אִם לֹא בִיטֵּל תְּנָאוֹ אַף רִבִּי מוֹדֶה. הֲרֵי הוּא אָמַר. כָּל הַתְּנָאִין שֶׁהִתְנִינוּ בַגִּיטִּין דְּלֹא כְרִבִּי. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. תַּמָּן בַּכּוֹתֵב עַל מְנָת כֵּן. בְּרַם הָכָא בַּנּוֹתֵן עַל מְנָת כֵּן. רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָדָא אָֽמְרָא אֵין תּוֹפְשִׂין כְּרִבִּי. אָמַר לֵיהּ. מָן אַתְּ בָּעֵי. מִן רִבִּי. כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹסֵל בַּטּוֹפְסִין. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּל הַתְּנָאִין פּוֹסְלִין בַּגֵּט. דִּבְרֵי הַכֹּל. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וַעֲבַד כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי. שָֽׁבְקִין רִבִּי יוֹחָנָן וְעָֽבְדִין כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הוֹרָיוֹתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הוֹרָייָה וְהוֹרָייָתָא דְּרֵֵישׁ לָקִישׁ לָאו הוֹרָייָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא רֵישׁ לָקִישׁ פְּלִיג עַל רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא מַתְנִיתָא שָׁמַע וְעָמַד עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לֹא דְּרֵישׁ לָקִישׁ מַתְּרִיס לָקֳבֶּל רִבִּי יוֹחָנָן בְּגִין דְּאִיתְפְּלִיג עֲלֵהּ אֶלָּא בְּגִין מַפְקִין עוֹבַד מִינֵּיהּ. כַּד שָׁמַע מַתְנִיתָא הוּא סָמַךְ עֲלֵיהּ. כַּד דְּלָא שָׁמַע מַתְנִיתָא הוּא מְבַטֵּל דַּעְתֵּיהּ מִקּוֹמֵי דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ר''ל. פליג על ר' יוחנן ואמר כל התנאין פוסלין בגט לד''ה ולא פליגי רבי ורבנן בהא:

ועבד כר''ל. דחכמים פוסלין לכל התנאים:

שבקין ר' יוחנן ועבדין כריש לקיש. בתמיה:

והורייתא דר''ל לאו הורייה. וכי אין לסמוך על הוראתו של ר''ל אע''פ שתלמיד ר''י היה דודאי לא פליג אר''י רבו אלא כדאמר ר' יעקב לא דריש לקיש פליג אלא מתניתא אחריתא שמע דתני בה ד''ה פסול ועמד עליה לסמוך על הברייתא:

אמר ר' יוסי בר בון לא דר''ל כו'. טעמיה דר' ירמיה נמי מפרש דבשביל שהיה ר''ל פליג על ר''י לא היה מתריס לנגדו אלא בשביל לברר הלכה ומוצא הדין היה מפלפל כנגדו וכד שמע חדא ברייתא שהוא נגד ר''י הוה סמיך עלה ואם לאו היה מבטל דעתו נגד דעת ר' יוחנן רבו והכא על מתניתא סמיך:

מן את בעי מרבי. ממי אתה רוצה מרבי אין הכא נמי דלית ליה טופסין דכר' יודה ס''ל דר' יודה פוסל בטופסין לקמן שעושה טופס כתורף:

הדא אמרה אין תופסין כרבי. לשון שאילה הוא כלומר לרבי דמכשיר בע''פ בנותן ע''מ כן ופוסל בכותב בתוך הגט אם נימא לדידיה דאפי' כתבו לאחר התורף נמי פסול וא''כ אין חילוק בין טופס לתורף ומי נימא נמי דסבר רבי שאין הסופר רשאי לכתוב הטופס שלא לשמה כמו שאינו רשאי בתורף דהא משוי תורף לטופס ולרבי אין כותבין טופס:

ברם הכא. בכל תנאים שבעולם בנותן על מנת כן ואומר לה בע''פ הילכך כשנתקיים התנאי הוי גט וכן אם חזר וביטלו דכיון שלא כתבו בגט רוצה הוא שתהא כתיבת הגט כרות לגמרי:

א''ר חיננא. לעולם לרבי אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא דאין ברירה ולא קשיא מכל התנאים ששנינו דתמן כלומר בברייתא דרבי בכותב התנאי בגט על מנת כן אני מגרשך וכן במתני' על מנת שאיזו שארצה אגרש כיון ששמותיהן שוות כמי שנכתב התנאי בגט הוי ואינו כריתות:

הרי הוא אומר כל התנאין כו'. סיומא דמילתי' דר' יודן היא כלו' ע''כ בשביטל תנאו פליגי דאלת''ה א''כ כל התנאים ששנינו בגיטין דלא כרבי בתמי' דקאמרת אפילו נתקיים התנאי לאו כלום הוא:

אמר ר' יודן מה פליגין. כלומר דר' יודן דחי לה להא דמוקי מתני' כרבי ומטעמא דאין ברירה וקאמר דלא היא דלא נחלקו אלא בשביטל התנאי אבל אם נתקיים התנאי אף רבי מודה דאמרינן הוברר הדבר למפרע:

את שהוא פוסל בפה. כדמפרש ואזיל אם אמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני פוסל אפי' אמר לה בעל פה משום דהוי שיור בגט כדאמרי' בריש המגרש פוסל נמי בכתב אבל בעל מנת דאינו פוסל בפה אינו פוסל בכתב:

כל התנאים פוסלין בגט. אם נכתבו בתוכו ואפילו כתב לה ע''מ שתתני לי מאתים זוז ונתקיים התנאי לפי שמשעה ראשונה לאו כרות גיטא הוא ואין אומרי' לכשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דאין ברירה:

ותני כן. תנ''ה לרבי:

ר' חנניא כו'. קאמר דרבי היא מתני' דלית ליה ברירה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source